פורום צ'ה

שלום וברכה,

ראשית אני רוצה לאחל לך את הצלחה במחלקה ומי יתן ועוד שנים רבות יהיה לנו מאמן שגדל במחלקה והתפתח איתה.

זה לא סוד שהפועל עברה שינויי גדול בשנים האחרונות, הפכנו מסיבות כאלה ואחרות לזהים במידה מסויימת למה שאנחנו הכי פחות אוהבים, מ. ת"א.

הרדיפה הזאת אחרי הצלחות חומריות וחיקויי של ת"א הביאו למצב של חיבור עם אנשים כגון גאידמק, וברמת המאמנים אם ניגע בעניינו, של העזבתו של של ארז כץ, של סירוב לקבלתו בחזרה של פפי תורג'מן ואף אתה המשכת זאת, לצערי, עם אי השארתו של עידו קוז'יקרו שהיווה, על אף שאינו שחקן בית, שחקן שניתן להזדהות עימו כבן בית ואף עם העדפתו של דור חג'ג'(עם כל הכבוד) על פני אז כץ(שלדעתי הינו הסמל הנוכחי של המחלקה, וכל יום שאינו בהפועל הוא סוג של עוול).

בתקווה לתשובה אמיתית וכנה, רציתי לדעת באיזה מקום בסולם העדיפויות אתה מעמיד את זהות הקבוצה? האם עלינו לצפות לעידן שכולו נסיון להשיג אך ורק את התוצאות הטובות ביותר מבחינת כדורסל ותו לא(סטייל התל אביבית) או שגם רצון להעמיד קבוצה שבאמת מייצגת את אגודת הפועל ואת ירושלים העיר ואת הדרך שבה אנו רוצים לראותה מעבר לתוצאות ספורטיביות כאלה ואחרות? במילים אחרות, האם אי פעם נזכה שוב, תחת שרביטו של מאמן ירושלמי, לראות את ארז, עמית ואף עידו כשביציע מעודדים פפי, עדי, ארז ודורון?

סליחה על האורך, אשמח לתשובה כנה.

אני שמח מאד על השאלה.

ראשית, הפועל ירושלים נמצאת באחד מהרגעים היפים שלה מבחינת זהות. שלושת המאמנים שלה אימנו כולם קט סל, ילדים, נערים, ונוער במחלקת הנוער. לא בכל יום מועדון בסדר גודל כזה מובל על ידי אנשים שגדלו בתוכו.

לצד זה, אני רוצה לפתוח את הנושא הזה לדיון, דווקא כמי שגדל בירושלים, גר בירושלים כמעט כל חייו (מלבד שנה בחו"ל ושנה בת"א), ואימן אין סוף ילדים ירושלמים שחלקם כיום ביציעים...

אני רוצה להיות מאד ברור... בכל מקום, בכל חברה, ובכל תחום, צריך לבחור אנשים לפי כישוריהם ולפי מידת התאמתם למערכת.

אח שלי, לדוגמה, עובד בחברה גדולה בוול סטריט. הוא שייך לקבוצת אנשים שקובעת נתח גדול מהאסטרטגיה של אותה חברה. יחד עם אח שלי (הישראלי) עובדים אנשים ממוצאים שונים. אחד הודי, השני יפני, השלישי אישי, והרביעי גרמני...

מערכת שעובדת נכון לא מסתכלת בתעודת זהות ולא מתחשבת בשיקולים זרים בקבלת החלטות.

אני לא רוצה לאמן את ירושלים כי אני ירושלמי. אני רוצה לאמן את ירושלים כי האנשים שבמערכת הזאת מאמינים שאני הכי טוב לתפקיד, ושהירושלמיות שלי תהיה בונוס.

ההתאמה למערכת נקבעת על פי מספר תכונות, בין היתר על פי האופי. האופי הוא לא נגזרת של הרחוב שאתה גר.

דרור חג'ג', לדוגמה, מתאים לקבוצה שלנו בזכות האופי. כי הוא התחיל מאפס, בלי נתונים ועם כישרון ממוצע, והוא הצליח לשכנע את כולם כעבוד כמה שנים שהוא אחד הישראלים הטובים ביותר בנבחרת... אני מאמין בו ואני בחיים לא אפסול אותו כי הוא נולד וגדל 40 קילומטר מכאן.

יחד עם זה, אני בהחלט אשמח להרבה ירושלמים בקבוצה. אבל ירושלים היא קבוצה עם הרבה ציפיות, לא קל להפוך להיות שחקן מוביל בה. צריך איכויות מאד טובות כדי להפוך לשחקן מוביל בה. זו לא תעודת עניות להפועל ירושלים ששחקנים שגדלו בה משחקים במקומות אחרים. להיפך... זו תעודת כבוד.

חלק מכם לא יאהב את התשובה הזאת... אני בעד זהות, אבל אני לא בעד פרות קדושות... עדי גורדון הוא סמל בירושלים לא? אבל הוא גדל בבינימינה... ומה, בילי תומפסון לא יכול היה להיות סמל בגלל שהוא לא מכאן? וברק פלג? וקוז'יקרו? לא חסרות דוגמאות...

כל הכבוד, תגובה לעניין ! לגזור ולשמור

אני מסכים במידה מסוימת אם מה שאתה אומר, דן.
השאלה שלי היא אם יש אפשרות לעשות, ואם ייעשו, צעדים לשיפור מחלקת הנוער, כך שבעתיד יגדלו במחלקה שחקנים ברמה גבוהה שיצדיקו את מקומם בסגל של הקבוצה.

קידום שחקני בית יכול להשתלם לקבוצה מכל מיני בחינות, לא רק מבחינת הרגשת זהות בקרב האוהדים

_________________
"אני ואייץ' וולדמן עשינו את ההאלי-הופס היפים האלה, עוד הרבה לפני ששאראס ובאסטון עשו את זה", קני וויליאמס, המכשף הגדול מכולם

"כשברצלונה יפה, אין יפה ממנה", ק.וולס

ירושלים של זהב

Kokia Erfolgreicher Korbleger